הכלב סטאר-1998-2013
הקדמה: בימים אלה אנחנו נפרדים מכלבנו סטאר שהיה אתנו כשש עשרה שנים.
כלב שחי בתוך המשפחה הופך להיות בן בית במלוא מובן המילה.
איך מסבירים לנכדים בני כמעט ארבע שיגיעו לבית של סבא וסבתא ולא ימצאו את הכלב??
הלא זה אחד הדברים שאפיינו את הביקור אצלנו. לנו יש גם כלב. מה נגיד???
היה זה קיץ 1998 שנפלה החלטה משותפת שלנו ושל הילדים להכניס לביתנו כלב.
שמחים ונרגשים נסענו כולנו לאגודת "צער בעלי חיים" לבחור כלב.
עמדנו ליד הכלובים של עשרות כלבים בצבעים שונים, גדלים שונים, מינים שונים והתקשינו להחליט.
לפתע ראה בננו דותן באחד הכלובים שני כלבים מגזע פינצ'ר מעורב , שחורים, בני כמה חודשים שננטשו על ידי אימם.
"את שניהם אני רוצה" הכריז ואנחנו מסרבים ומודיעים לו שעליו לבחור אחד מהם.
דותן מצביע על אחד מבין שני הכלבים השחורים , הכלב מוצא מתוך הכלוב ואחרי בדיקה וחיסון מוכנס לתוך המכונית בדרך לבית החדש שלו.
בדרך הוא מקיא עלי ולאחר מכן עושה גם את צרכיו על בגדיי, כנראה מתוך בהלה.
בעלי אומר שמבחינתו זה היה מבחן קבלה לכלב החדש,
דותן מחייך ואומר בבדיחות הדעת שהוא כוכב ולכן ייקרא סטאר.
פרק חדש מתחיל בחיי המשפחה. פרק בו משתתף הכלב החדש סטאר.
בפרק זה יש טיולים שלוש פעמים ביום עם הכלב, דאגה למזון, טיולים משותפים ברחבי הארץ כאשר הכלב לא מפסיד אף אחד מהם , סדרת חינוך שעליו אחראי בעלי והרבה אירועים משותפים בתוך המשפחה שבהם תמיד גם סטאר משתתף וכמובן מצטלם עם כולם.
סטאר מתגלה ככלב ממושמע ולומד במהרה להתנהג בנימוס.
אינו עושה את צרכיו בתוך הבית, לא נועץ שיניים בנעליים או בריפוד של הכורסה .
מתנהג כמו נסיך שלא טועם מיד כל שארית מזון אלא בורר בקפידה כל דבר מזון דקות ארוכות לפני שמחליט לאכול ולהכניס אל קיבתו העדינה.
סטאר מבין מיד פקודות פשוטות כמו : "שב", "עמוד", בוא מיד" ועוד.
לעלות על הכורסה אינו מעז אבל מחכה בסבלנות שנצא מתוך הבית ומיד ביציאתנו מתוך הבית יושב בנחת על הכורסה עד שנשמע סיבוב מפתח הדלת ואז קופץ במהירות ממנה ומתיישב אחר כבוד במיטתו.
וכיצד אנחנו יודעים שסטאר ישב על הכורסה???זו ממשיכה להתנדנד זמן רב אחרי הקפיצה הנועזת של סטאר ממנה.
הוא מגלה רגישות מיוחדת, מתגלה כפחדן ובהתחלה גם מאד חברותי לכלבים גדולים וחזקים ממנו עד שמבין שלא כל כלב מוכן למשחק משותף.
דותן אוהב את הכלב, עולה לחדרו והכלב תמיד אתו במיטה או ליד המיטה.
בבוקר כשאנחנו יוצאים לעיסוקנו מביט עלינו הכלב בעיניים עצובות ושואלות מתי תחזרו כבר.
השנים חולפות במהירות, הילדים עוזבים את הבית וסטאר מזדקן.
כבר אינו משתולל כקודם, שערות לבנות מכסות את פניו,מתקשה לעלות במדרגות הבית וראייתו נחלשת.
עדיין בכוחותיו האחרונים הוא מגיע למטבח הבית כאשר הוא שומע או מרגיש שמישהו מתכונן לארוחה.
לאחר מספר ימים בהם הכלב בוכה שעות ארוכות ולאחר שאינו מצליח ללכת, להתיישב או להתיישר אנחנו מבקרים אצל הווטרינר ומחליטים יחד שאיכות חייו של הכלב ירודה מאד ועלינו לתת לו לסיים את חייו בכבוד ובאופן מידי.
תקופת חייו של הכלב עמנו היא נתח נכבד של חיינו כמשפחה.
הכלב עבר אתנו את חוויות הילדות של הילדים, את בגרותם ואת שנות צעירותנו.
אני מביטה בתמונות בהן הוא מופיע וכל תמונה מספרת סיפור אחר של חוויותינו כמשפחה.
זר לא יבין זאת והמשפט "מזל של כלב" מובן לי בכל עוצמתו .
יש השלמה ותובנות על כך שסטאר נמצא בוודאי בגן עדן של כלבים ויש גם קושי לקבל את החלל שנוצר בתוך הבית.
הנביחות שלו כשעמד אדם לא מוכר ליד הדלת יחסרו מאד והקושי הגדול יהיה להסביר לנכדים בני הארבע היכן הכלב. איך מסבירים לילדים הרכים את הנושא הרגיש והכאוב????
;){kind=link}