מחשבות על ילדים במלחמה
בארצנו הקטנטונת מלחמות בלתי פוסקות.
הורים לילדים צריכים להתנהל בחוכמה בעיתות של מצוקה והם רבים אצלנו.
כסבתא לנכדים ליבי נקרע מדאגה לקטנטנים שייאלצו לחיות בפחד,חרדות,ריצה למרחב מוגן ובקיצור חיים ללא שלווה.
איך בני האדם לא מבינים שהדבר הכי חשוב בחיים שלנו זה לגדל ילדים שיחיו בשלווה ובשמחה?
כסבתא לנכדים אני מביטה בעיניים הטובות של הנכדים שלי ואני רוצה שיהיה להם טוב.
הייתי הופכת עולמות כדי לדעת שנכדיי לא יעברו את מה שאנחנו והילדים שלנו עברו ועדיין עוברים ,לצערי.
אני זוכרת שאבא שלי אמר לי שהנכדים שלי כבר לא יילכו לצבא כי לא ייצטרכו צבא.
מאז שאבא של אמר דברים אלה הרבה לא השתנה בעולם.
אני מביטה בעיניים הטובות והחמות של הנכדים שלי ואני לא מסוגלת לראות אותם מכוסים בערכות מגן או רצים עם הרגליים הקטנות והרכות שלהם לחדר אטום או ממוגן.
הייתי מארגנת את כל הסבים והסבתות בעולם להפגנה למען חיים אחרים,טובים וממוגנים לנכדים שלנו.
בואו נתארגן לשנות את העולם של דור הקטנטנים .
אולי הקטנים שלנו יחזירו את הרוך והתמימות לעולם האכזרי והלוחמני.
זוהי זעקת הסבתאות באשר היא נמצאת.
;){kind=link}