שבת בבוקר
קימה בבית של סבא וסבתא בשעה חמש וחצי. מתי קמנו לאחרונה בשעה כזו???
סבתא זפטא משחקת עם הילדה המתוקה שמקשקשת דברי חוכמה ועדיין חושך בחוץ. איפה סבא.?יישן אני עונה ואיפה אמא שלי??ישנה גם היא ואבא שלי???גם הוא יישן. אז סבתא בואי נלך החוצה לטייל. ברור,בררת מחדל. כולם יישנים חוץ ממני. יוצאים החוצה ולוקחים איתנו את הכלב. מה קרה??שגם הוא יסבול קצת. הכלב מושך לאחור. הוא בכלל רוצה לישון. אבל אני גוררת אותו בשארית כוחותיי. עכשיו אתה עושה את הצרכים שלך. חוזרים הבייתה לאחר טיול הבוקר. השעה שש וחצי בבוקר יום שבת. התינוק בוכה. מאכילים אותו. משחקים קצת ומכינים ארוחת בוקר. בנתיים סבא מתעורר. תופסים שתי עגלות. אחת של התינוק השנייה של הקטנה בת השנתיים ושנינו יוצאים לטיול שני בבוקר. השעה שמונה בבוקר יום שבת. בשעה תשע וחצי חוזרים יחד עם שני ילדים רדומים בעגלות וסבא וסבתא קצת שיכורים...מעייפות כמובן.
נכנסים בשקט הבייתה..מתיישבים ברוגע על הכורסה בסלון...אולי ננוח קצת...דפיקות בדלת..הבן,הכלה והנכד המתוק הנוסף בפתח הבית.
חוזרים לשחק בשארית כוחותינו .בנתיים מתעוררים ההורים.סבא מכין חביתות,סבתא משחקת עם הקטנים והתינוקי מתחיל לזוז. ממשיכה לשחק עם הקטנים ומאכילה את התינוק.
בשעה שתים עשרה בצהריים אני מסתכלת על השעון ולא מאמינה שרק מחצית מהיום עברה. יכול להיות?????
אחר הצהריים הבית מתרוקן וכולם חוזרים הבייתה.
סבא וסבתא עייפים מאד. אנחנו מסדרים את הבית הריק ולא מדברים.
שנינו שקטים,לא יכולים לבטא במילים את תחושת הריקנות שבלב.
היה כל כך קשה ומעייף !
מדוע אנחנו לא שמחים על השקט והרוגע שזה אתה זכינו להם????
;){kind=link}